מפלגת ש"ס נ' קרימן ואח'

פסק דין

1.הערעור דנן הִנו על החלטת כב' הרשם בבית-משפט השלום, אשר סירב להיזקק לבקשה שהגישה המערערת, לעיין בחומר שבתיק שנדון בפניו, תוך שהפנה את המערערת לפנות לבית-המשפט שדן בתביעה שהמשיב 1 הגיש נגד המערערת.

2.המערערת הגישה ערעור, תוך ציון כי במסגרת ההליך התלוי ועומד נזקקת היא להגשת תצהירים מטעמהּ ועל כן, התבקש בית-המשפט לדון בערעור במועֵד מוקדם. לכן ולא בכדִי, קבעתי קדם ערעור, וזאת באופן חריג בתיקים מסוג זה.

3.אכן, אין חולק כי נפלה שגגה בידי כב' הרשם, נוכח ההוראה שבתקנה 4 לתקנות בתי-המשפט ובתי-הדין לעבודה (עיון בתיקים) התשס"ג-2003.

בנסיבות אלו, דרך המלך הייתה לבטל את החלטת כב' הרשם ולהחזיר את הדיון בבקשה לגופה לעיון, לכב' הרשם.

אולם, סברתי כי אין טעם בהליך ארוך, ועדיף לנסות ולסיים את הסכסוך עצמו, בכל הקשור לעיון, כבר במסגרת הדיון דנן.

4.ב"כ המשיב 1, בסופו של יום, קיבל את המלצת בית-המשפט והסכים גם לעצם הבקשה, דהיינו עתירת המערערת לעיון כפי שהוגשה בפני בית-משפט קמא, ויפה עשה.

5.כל שנותר במחלוקת בין הצדדים הִנו נושא ההוצאות.

ב"כ המערערת טוען, כי המערערת נאלצת לנהל הליכים בכל הקשור לאותו עיון וכן הליכי גילוי מסמכים, כך שההסכמה דהיום אינה מענה לכל אותם הליכים שהמערערת נצרכה להם.

אכן ייתכן שבגין הליכים אחרים שאינם בפנַי, זכאית המערערת להוצאות, ואין אני כמובן מחווה דעה ביחס לכך. אולם, השאלה האם זכאית המערערת להוצאות בגין הערעור דנן.

בנושא זה, יש להבדיל בין שני מצבים. מעת שבית-משפט קמא דחה הבקשה ומבלי שהתבקשה תגובה ומבלי שהמשיב נדרש לפעולה כלשהי, וכשהמשיב עצמו לא טען כי אין סמכות לכב' הרשם, אין אני רואה מקום לחייב את המשיב 1 בהוצאות.

כמובן שבמסגרת ההליך המתנהל בין הצדדים האמורים, יכול ובית-המשפט יביא בחשבון את כלל ההליכים שהצדדים נצרכו להם במסגרת הסכסוך שביניהם.

6.אשר על כן, לאור הסכמת הצדדים, הערעור מתקבל, ובנוסף מוסכם בין הצדדים והאמור מקבל תוקף של פסק-דין, כי הבקשה לעיון כפי שהגישה המערערת מתקבלת.

7.כאמור, אין צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום כ"ט אייר תש"ע, 13/05/2010 במעמד הנוכחים.

ישעיהו שנלר, שופט

הוקלד על ידי: צביה שמחוביץ